אילו בדים משמשים בעיקר עבור מדי הסוואה צבאיים?
מדי הסוואה צבאיים עשויים בעיקר מבדי סיבים כימיים.
בד סיבים כימיים הוא סוג חדש של חומר לבוש שפותח בתקופה המודרנית, עם סוגים רבים. הכוונה היא בעיקר לבדים ספוגים, מעורבים או שזורים טהורים המעובדים מסיבים כימיים, כלומר בדים ארוגים מסיבים טהורים.
למעט תערובות ושזירה עם סיבים טבעיים, המאפיינים של בדי סיבים כימיים נקבעים על פי מאפיינים של הסיבים הכימיים עצמם שנארגים בו.
מדי הסוואה הם מעין מדי צבאי הסוואה המשתמשים בקוביות צבע כדי לגרום לגוף החייל להתמזג בצבע הרקע.
מידע מורחב:
מָקוֹר
השימוש המוקדם ביותר במדי צבא בצבעי הסוואה היה הצבא הבריטי. בדצמבר 1864, ארגן הקפטן הבריטי הארי באנאט רמסטין את הצבא הבלתי סדיר "צוות הסיור של הצבא הבריטי" באזור פשוואר בפקיסטן.
בעת יצירת המדים הצבאיים עבור צוות הסיור, בחר רמשטיין מדי צבאי חאקי על מנת להקל על הסוואה במהלך הסיור לאור המאפיינים המקומיים של אדמת לס חשופה ורוחות חזקות וחול. בפעולות הקרב שלאחר מכן, מדים צבאיים מסוג זה שיחקו אפקט הסוואה טוב יותר.
מקורו בבגדי הסוואה של ציידי ציפורים סקוטיים, אב הטיפוס של בגדי הסוואה ניתן לייחס ל"חליפת ג'ילי" של סקוטלנד. זה היה במקור כלי הסוואה ששימש ציידים. לפי האגדה, הוא הומצא על ידי הצייד Ghillie. הוא שימש בעיקר כדי להסתתר בג'ונגל ולשתק ציפורים לציד.
חליפת הג'ילי המקורית הייתה מעיל מעוטר בחבלים רבים ורצועות בד. הוא היה יעיל מאוד בהסתרה בצמחייה צפופה, מה שהקשה אפילו על ציפורים ערניות לזהות אותו.
לְפַתֵחַ
חליפות Ghillie זכו לפופולריות במהלך מלחמת העולם השנייה ושם שונה ל"חליפות צלפים". צלף (ציפורי קונוס חול) מפורסמים בתנועות המהירות שלהם ובקושי בציד. אנשים שטובים בציד ציפורים מסוג זה נקראים צלפים. , מאוחר יותר הפך למונח ראוי לצלף.
ב-1899 פלש הצבא הבריטי לדרום אפריקה ונלחם ב"מלחמת בריטניה-בורים" עם הבורים המקומיים ממוצא הולנדי, שנמשכה שלוש שנים. לבורים היו פחות חיילים ולבריטים היו יותר חיילים. יחס החוזק בין שני הצדדים היה בערך 1:5.
עם זאת, הבורים גילו כי מדי הצבא האדומים שלבשו החיילים הבריטים מושכים את העין במיוחד בין הירוק של היערות והסוואנות של דרום אפריקה ונחשפו בקלות. הבורים קיבלו השראה מכך ומיד שינו את לבושם ואת הרובים שלהם לירוק דשא כדי להקל על ההתחבאות בג'ונגל הדשא הצפוף.
הבורים התקרבו לעתים קרובות לצבא הבריטי מבלי משים ופתחו בהתקפות פתאומיות, ותפסו את הצבא הבריטי בהפתעה. עם זאת, הצבא הבריטי לא הצליח למצוא את המטרה אם רצו לתקוף. למרות שהצבא הבריטי ניצח בסופו של דבר במלחמה, הצבא הבריטי ספג יותר מ-90,000 אבדות, הרבה מעבר למספר האבידות שספג צבא הבורים.
מלחמה זו גרמה למדינות אירופה להבין את חשיבות ההסוואה בשדות הקרב המודרניים, והן שינו את צבעם של מדי צבא עזים לירוק או צהוב כדי להשיג הסתרה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הופעתו של ציוד סיור אופטי שונים הקשתה על חיילים שלבשו מדי צבא בצבע אחד להסתגל לסביבות רקע מרובות צבעים.
בשנת 1929 פיתחה איטליה את מדי ההסוואה המוקדמים בעולם, שהגיעו בארבעה צבעים: חום, צהוב, ירוק ושזוף.
ב-1943, גרמניה ציידה כמה חיילים במדי הסוואה בצבעים 3-. מדי הסוואה זה היה מכוסה בכתמי צבע לא סדירים 3-. מצד אחד, טלאים אלה עלולים לעוות את קווי המתאר של גוף האדם; מצד שני, הצבעים של חלק מהטלאים היו דומים לאלו של גוף האדם. צבע הרקע כמעט משולב, וחלק מהטלאים שונים כמובן מצבע הרקע, המפריד חזותית בין צורת גוף האדם, ובכך משיג את האפקט של עיוות הסוואה.
מדי ההסוואה של הצבא הגרמני השיגו תוצאות טובות מאוד בלחימה בפועל. מאוחר יותר הלכו בעקבותיהם צבאות ממדינות שונות וביצעו מחקר ושיפורים על צבע ההסוואה וצורת הטלאים.
מדי ההסוואה החדשים שפותחו לאחר שנות ה-60 עשויים מסיבים כימיים סינתטיים, שאינם רק עדיפים על חומר הכותנה המקורי מבחינת מניעת סיור האור הנראה, אלא יש בהם גם חומרים כימיים מיוחדים המעורבבים בצבעי הצבע, המשפרים את האור האינפרא אדום. יכולת השתקפות של מדי ההסוואה. יכולת ההשתקפות דומה בערך לזו של הנוף שמסביב, ולכן יש לה אפקט הסוואה מסוים נגד סיור אור אינפרא אדום.
כיום, הסוואה משמשת לא רק על מדי חיילים וקסדות, אלא נפוץ גם על כלי טיס שונים, כלי רכב צבאיים וציוד צבאי אחר.